זעתר היא תערובת תבלינים ערבית ומקורה במזרח התיכון. התערובת כוללת ברובה, אזוב מצוי- סוג של קורנית, צתרה וורודה, צתרנית משובלת, סומק ולעיתים מוסיפים לתערובת שומשום וזרעי שומר. תערובת זו נפוצה בטורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן וצפון אפריקה.
כשמדברים על זעתר במקורותינו, מתכוונים לאזוב המצוי, שהוא סוג של שיח לבן- אפרפר בגובה 40 סנטימטר. לעליו הקטנים יש מגע של קטיפה גסה או לבד. על העלים השעירים יש בלוטות המכילות את השמן האתרי, שנותן ריח לעלים כאשר ממוללים אותם בין האצבעות.
במקורות שימש הזעתר / האזוב זה לטיהור המזבח ולטיהור מצורעים.
זעתר – צמח מאכל
הזעתר הוא תבלין המוכר במזרח התיכון ומשמש לזרייה מעל חומוס, לבנה, במאפים ובתבשילים.
זעתר – צמח מרפא
לצמח הזעתר סופחו סגולות ריפוי רבות עוד מימי הרמב"ם. הרמב"ם כתב רבות על יתרונותיו הרפואיים ביניהם: טיפול בדלקות גרון, הקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון: אסתמה, ברונכיטיס כרוני ועוד.
הוא גם נחשב לעוזר בדלקות השתן וליעיל לניקוי הדם.
מחר שהתפרסם בשנים האחרונות על ידי המכון הוולקני מצא כי הזעתר הישראלי המופק מצמח אזוב מצוי מכיל מרובין וחומצת אורסוליק שנחשבים ליעילים יותר מכל אנטיביוטיקה להתמודדות עם חיידק ופטריות.