דרייר – היא הפרעה גנטית נדירה, בדרך כלל כרונית, המתבטאת בעיקר בשינויים בעור. דרייר פורצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות.
אופן השימוש
ביוטיב – 2-6 כמוסות ליום עם הארוחה, בהתאם לגיל ולמצב
טי-3 1-כף ב ¾ כוס מים עד 3 פעמים ביום רחוק מארוחה.
הנחיות כלליות:
- אופן ההכנה: מזוג ¾ כוס של המשקה המועדף עליך (מים, מיץ טבעי, חלב, יוגורט, חלב סויה ועוד), הוסף טי-3, ערבב היטב ושתה מיד. יש להתרחק כחצי שעה לפחות מזמן הארוחה. אין לחמם את המוצר.
- אחסן במקום קריר ויבש, ואם אין ברשותך, שמור בקירור.
למידע נוסף ולהדרכה 03-5399000
דרייר – הגדרת המחלה
מחלת דרייר – פריחה עקשנית שבדרך כלל עוברת בתורשה בתוך המשפחה. לעיתים קרובות, הפריחה מתחילה בגיל ההתבגרות או בזיקנה. בדרך כלל הפריחה מתמקדת בחזה, בצוואר, בגב, באוזניים, במצח, ובמפשעה, אבל יכולה לכלול תחומי גוף אחרים. לעיתים הפריחה גורמת לריח רע. לעיתים הפריחה מופיעה כטלאים קרומיים כהים על העור עם ליחה. המחלה הזאת יכולה להיות מאופיינת בציפורניים שבירות עד כדי צורת V והופעת חריצים.
מחלת דרייר היא הפרעה גנטית נדירה, בדרך כלל כרונית, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בשינויים בעור. הופעת השינויים בעור מתרחשת בדרך כלל בגיל ההתבגרות. זוהי מחלה תורשתית בתבנית אוטוזומלית דומיננטית, כלומר גן יחיד העובר מהורה אחד וגורם למצב. הסיכוי של ילד לרשת את הגן אם הורה אחד מושפע הוא 1 ל-2 (50%), אך לא כל האנשים עם הגן יפתחו תסמינים של המחלה.
לאחרונה הגן המזוהה עם מחלה דרייר זוהה כגן ATP2A2, הנמצא על כרומוזום 1. גן זה שבקודים האניזמטים שלו יש את האנזים SERCA, אחראי להעברת הסידן לתאים. במצב שהמנגנון המדויק שבו, לא תקין נגרמת המחלה.
דרייר – גורמים
גן פגום מוביל למחלת הדרייר, היא אינה מחלה מדבקת. לעיתים קרובות זאת ירושה מאחד ההורים.
לעיתים קרובות, הפריחה יותר גרועה בקיץ בגלל החום ולחות, ומוחרפת על ידי אור השמש. אך היא מתפרצת בגלים ולכן יתכן שהיא תתפרץ גם בחורף.
לאחרונה גילו את הגן בו מתרחשת מוטציה והוא נקרא ATP2A2 גן, גילוי המחלה נעשה על ידי ביופסיה ובדיקת הגן. כ-50% מנשאי הגן הפגום יפתחו את המחלה.
דרייר – סיבוכים
מרבית החולים יפתחו סימנים למחלה לפני גיל 30. חולים רבים יחלו בצורה קלה של המחלה. לרוב התסמינים ייעלמו מהעיניים לאורך השנים. בחולים עם תסמינים חמורים יותר יאבחנו כחולים כרונים בשלב ההתקפי של הסימנים והתסמינים. הפריחה מחריפה לעיתים קרובות על ידי השמש, או על ידי שימוש בסטרואידים.
זיהום נרחב של העור עם הרפס סימפלקס או זיהום שמסתבך לאקזמה, יכול לגרום להתלקחות חמורה. זיהום חיידקי יכול לגרום להתפרצויות של המחלה הגורמת לחולים לחוש רע למדי.
דרייר – אבחון
בדרך כלל המחלה מאובחנת על ידי המראה שלה וההיסטוריה של המשפחה, אבל המראה מטעה לעתים קרובות בשל הדמיון לבעיות עור אחרות. באבחון עשויה להתבקש ביופסיה של העור.
מאפיינים קליניים:
הסימפטומים וסימני מחלת דרייר יהיו שונים במידה ניכרת בין האנשים השונים. יש סימנים עדינים מאוד, כי הם אסימפטומטים ויימצאו רק בבידוק קפדני. לעומת זאת,יש נגעים נרחבים אשר יכולים לגרום למצוקה ניכרת לאדם הפגוע. חומרת המחלה עשויה להשתנות לאורך זמן.
פריחה בעור:
הנגעים בעור מאופיינים בקשקשים שומניים (בליטות קטנות) אשר נוטים להופיע על אזורי הפנים (בשולי הקרקפת, המצח, האוזניים, סביב הנחיריים צידי האף, הגבות, באזור הזקן), בצוואר, גב ומרכז החזה ,בתוך קפלי העור הטבעתיים סביב המפרקים, (כגון בית השחי ועל איברי המין) והעור תחת השדיים ובין הישבנים ההרגשה היא של קשקש קשה כמו נייר זכוכית גס. הקשקש עשוי להיות בצבע העור, צהוב חום או בצבע חום, ובכמה גדלים. עשויים בצורת נגעים אשר יכול להיות בעלי ריח רע מאוד בתוך קפלי העור. הפריחה על הקרקפת לעתים קרובות יכולה להופיע בצורה מסיבית אשר יכולה להיות דומה לדרמטיטיס אבל בדרך כלל קשה יותר למגע.
פצעים על הידיים והציפורניים:
הפצעים מאפיינים את המחלה והם נראים כבורות קטנים (שקעים קטנים) על כפות הידיים והרגליים. נגעים, גבשושיות קטנות או אזורים של דימומים מתחת לעור, ניתן לראות גם על כפות הידיים והרגליים, כמו גם על החלק העליון של הידיים והרגליים.
לרוב המטופלים עם מחלת דרייר יהיו פסים רחבים לאורך של צבע לבן אדמדם על הציפורניים, בצורת V שרומז על מחלת דרייר.
הפצעים המופעים והמשפיעים על הריריות:
תופעות המחלה על החלקים הריריים מופיעה כרפידות לחות באזורים הריריים (הפה והוושט למשל, פי הטבעת, הפות, הנרתיק).