סוכרת

סוכרת – הינה מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם. סוכרת היא מחלה אוטואימונית המחייבת התערבות תרופתית וכמו כך התאמה תזונתית, בהתאם לסוג הסוכרת.

אופן השימוש

דיבטיב 3-5 כמוסות דיבטיב ליום חצי שעה עד שעה לפני הארוחה

למידע נוסף ולהדרכה  03-5399000

סוכרת – הגדרת המחלה

סוכרת גורמת לנזקים קשים לאיברים הפנימיים. בשלב הראשוני אפשר בד"כ לאזן סוכרת מסוג 2 ע"י תזונה, אך בשלב מתקדם, בד"כ יש צורך בתרופות לשם איזון הסוכרת.
סוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם. כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות במיוחד, אנו נמצא סוכר גם בשתן. מכאן נגזר שם המחלה סוכרת ומשמעותו: "שתן מתוק". הסוכר בגוף משמש מקור לאנרגיה לתאים בכל הגוף.

סוכרת (סכרת) מסווגת כהפרעת קצב חילוף החומרים. חילוף חומרים מתייחס לאופן בו גופנו משתמש במזון מעוכל לאנרגיה ולצמיחה. רוב המזון שאנו אוכלים מתפרק לגלוקוז. גלוקוז הוא סוג של סוכר בדם שהוא המקור העיקרי של דלק עבור הגוף. כאשר המזון מתעכל גלוקוז עושה את דרכו לתוך מחזור הדם שלנו. התאים משתמשים בגלוקוז לאנרגיה וצמיחה. עם זאת, הגלוקוז לא יכול להיכנס לתאים שלנו ללא נוכחות אינסולין.

האינסולין מאפשר לתאים שלנו לקלוט גלוקוז. אינסולין הוא הורמון המיוצר על ידי הלבלב. לאחר האכילה, הלבלב משחרר באופן אוטומטי כמות מספקת של אינסולין כדי להזיז את הגלוקוז בדם לתוך התאים, ומוריד את רמת הסוכר בדם.

לאדם עם סוכרת יש מצב שבו כמות הסוכר בדם גבוהה מדי (היפרגליקמיה). הסיבה לכך היא שהגוף אינו מייצר מספיק אינסולין, או שאינו מייצר כלל אינסולין, או שיש תאים אשר אינם מגיבים כראוי לאינסולין שהלבלב מייצר. התוצאה היא יותר מדי גלוקוז בדם. עודפי הגלוקוז בדם עוברים בסופו של דבר אל מחוץ לגוף באמצעות השתן. לכן, למרות שבדם יש שפע של גלוקוז, הגלוקוז מתנקז דרך השתן ולא מנוצל על ידי הגוף לצורך אנרגיה.

סוכרת היא קבוצת מחלות מטבוליות המאופיינות ברמת סוכר, גלוקוזה, גבוהה בדם, הנגרמות כתוצאה מפגמים בהפרשת אינסולין.

סוכרת, זוהתה לראשונה בעולם העתיק כמחלה הקשורה ל "שתן מתוק" ולאיבוד שריר מוגזם. רמות גבוהות של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה) גורמות לדליפה של גלוקוז בשתן, ומכאן הביטוי שתן מתוק.
בדרך כלל, רמת הסוכר בדם נשלטת בחוזקה על ידי האינסולין, הורמון המיוצר על ידי הלבלב. אינסולין מוריד את רמת הגלוקוז בדם. כאשר רמת הגלוקוז בדם עולה (למשל, לאחר אכילת מזון), אינסולין משוחרר מהלבלב על מנת לנרמל את רמת הגלוקוז. בחולים עם סוכרת, היעדר אינסולין או מחסור בייצורו גורם היפרגליקמיה.

סוכרת היא מצב רפואי כרוני של מחלה לכל החיים, גם כאשר ניתן לשלוט ברמות הסוכר.
סוכרת היא מצב כרוני הקשור, באופן חריג, לרמות גבוהות של סוכר (גלוקוז) בדם. האינסולין המיוצר על ידי הלבלב מוריד את רמת הסוכר בדם. היעדר אינסולין או מחסור בייצורו גורמים לסוכרת.

אחוז הסובלים בעולם מסוכרת עולה כתוצאה מהרגלי התזונה הלקויים של העולם המודרני, וניתן למצוא סוכרת גם אצל צעירים שבעבר לא נפגעו מהמחלה.

סוכרת – סימפטומים

התסמינים הראשונים של סוכרת:

• רמות גבוהות של סוכר בדם.
• מינון גבוה של הגלוקוז בשתן.כמות גבוהה של גלוקוז בשתן עלולה לגרום להגברה של מתן השתן ואף להתייבשות. התייבשות גורמת צימאון מוגבר וצריכת מים.
• לחוסר היכולת של האינסולין לבצע את תפקידיו יש בדרך כלל השפעות על המטבוליזם של החלבון, השומן והפחמימות. אינסולין הוא הורמון אנאבולי, כלומר, כזה המעודד אחסון של שומן וחלבון. מחסור יחסי או מוחלט באינסולין מוביל בסופו של דבר לירידה במשקל, למרותגידול התיאבון.
• ישנם חולי סוכרת המתלוננים עלבחילות והקאות.
• חולי סוכרת נוטים לפתחזיהומים של שלפוחית השתן, העור ואזור הנרתיק.
• תנודות ברמות הסוכר בדם עלולות לגרום לראייה מטושטשת.
• רמות גלוקוז גבוהות מאוד יכולות להוביל לעייפותותרדמת.

סוכרת – גורמים

סוכרת נגרמת עקב תפקוד לקוי של הלבלב בייצור האינסולין, הוא ההורמון האחראי על הטמעת הסוכר בתאים. לאינסולין תפקידים רבים וחשובים, כגון: עידוד התאים להתחלק ולהתמיין, שליטה על רמת רכיבי התזונה בדם כמו גלוקוז, שומנים ועוד. האינסולין אחראי על ייצור מחסני חרום של הסוכרים בכבד הנקראים גליקוגן, והוא שולט על רמות השומן בגוף. לעיתים האינסולין קיים, אך יש מצב של תנגודת לאינסולין העלולה לגרום לסוכרת. כלומר, יש הפרשת אינסולין מוגברת אך אין תיאום לפעולה נכונה עם האינסולין הקיים ואף ישנה התנגדות תאי השריר, השומן והכבד לפעולה זו. תנגודת לאינסולין מתאפיינת בכמויות אינסולין מוגברות בד בבד עם כמויות גלוקוז מוגברות, זאת למרות שכאשר יש רמות נאותות של אינסולין, רמת הגלוקוז בדם אמורה לרדת.

בסוכרת מוצאים בדם רמות גבוהות של סוכר למרות שהתאים עצמם סובלים ממחסור בסוכר ולכן הם לא מסוגלים לייצר אנרגיה זמינה וחיונית לחיינו, מה שמרמז על כך שיש בעיה בהטמעת הסוכר בתאים. חוסר יכולת ייצור אנרגיה זמינה בתאים גורם ליצירת כמויות עצומות של רדיקלים חופשיים ולסטרס חמצוני הגורמים נזק רב לתאים ולרקמות הגוף.
סוכרת פוגעת ב– : כלי הדם והלב, בכליות, בשרירים, בכבד ועוד.

סימנים הבולטים המצביעים על נוכחות המחלה בגוף:

• תחושת צמא מוגברת.
• יובש בפה.
• ירידה במשקל ללא הסבר.
• לעיתים קושי לרדת במשקל.
• השתנה תכופה.
• עייפות.
• רעב מוגבר.
• כמיהה למתוק ולפחמימות.
• הזע.
• סחרחורות.
• עילפון.

בשנים האחרונות קיימת עליה חדה בחולים במחלה זו. הסיבות לעליה במספר החולים בסוכרת קשורות לתזונה לקויה, לתורשה, לוירוסים הפוגעים בלבלב, למתח רב הגובה מאיתנו מחיר יקר, לתרופות שאנו נוטלים ועוד.

ייצור של אינסולין פגום, או חוסר יכולת של התאים להשתמש באינסולין כראוי וביעילות מוביל להיפרגליקמיה ולסוכרת. מצב זה משפיע בעיקר על תאי שריר ורקמות שומן, התוצאה היא מצב המכונה "תנגודת לאינסולין" וזו הבעיה העיקרית בסוכרת מסוג 2. בסוכרת מסוג 2, יש גם ירידה מתמדת של תאי בטא, המוסיפה לתהליך של סוכרים בדם ברמה גבוהה. בעיקרון, אם מישהו עמיד לאינסולין, הגוף יכול במידה מסוימת, להגדיל את הייצור של אינסולין כדי להתגבר על רמת התנגדות. לאחר זמן מה, אם פוחת ייצור האינסולין, מתפתחת היפרגליקמיה.
חוסר מוחלט של אינסולין, הוא בדרך כלל מישני לתהליך ההרסני המשפיע על תאים מייצרי אינסולין ותאי בטא בלבלב, וזו ההפרעה העיקרית בסוכרת מסוג 1.

גלוקוז הוא סוכר פשוט שנימצא במזון. גלוקוז הוא חומר מזין וחיוני המספק אנרגיה לתפקוד תקין של התאים בגוף. פחמימות מתפרקות במעי הדק והגלוקוז נספג מהמזון המעוכל על ידי תאים במערכת העיכול למחזור הדם, ונישא על ידי זרם הדם לכל התאים בגוף שבו הוא מנוצל. עם זאת, הגלוקוז לא יכול להיכנס לתאים לבד והוא זקוק לאינסולין כדי לסייע בתחבורה שלו לתוך התאים.
ללא אינסולין, התאים יהיו "רעבים" לאנרגיית הגלוקוז, למרות נוכחות רבה של הגלוקוז בדם. בסוגים מסוימים של סוכרת, חוסר היכולת של התאים לנצל את הגלוקוז מעורר מצב אירוני של "רעב בעיצומו של שפע". הגלוקוז הנמצא בשפע ולא מנוצל מבוזבז ומופרש בשתן.

אינסולין הוא הורמון אשר מיוצר על ידי תאים מיוחדים (תאי בטא) של הלבלב. (הלבלב הוא איבר הנמצא בבטן וממוקם מאחורי הקיבה). בנוסף לסיוע לגלוקוז להיכנס לתאים, אינסולין חשוב גם בויסות רמת הגלוקוז בדם. לאחר ארוחה, רמת הגלוקוז בדם עולה.
בתגובה לרמת גלוקוז מוגברת, הלבלב אמור לשחרר יותר אינסולין למחזור הדם, כדי לעזור לגלוקוז להיכנס לתאים. רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה בד"כ נמוכות. שחרור האינסולין בדם הוא במקביל לרמת הסוכר. כאשר רמות הגלוקוז בדם הן ברמה נמוכה שחרור אינסולין מהלבלב הוא נמוך. חשוב לציין כי גם במצב של צום רמת האינסולין תהיה נמוכה יותר.

אצל אנשים רגילים, מערכת הרגולציה עוזרת לשמור את רמות הגלוקוז בדם בטווח הנכון. כפי שמתואר לעיל, בחולי סוכרת, האינסולין גם נעדר, גם לא מספיק יחסית לצרכים של הגוף, וגם הגוף לא משתמש בו כראוי. כל הגורמים האלה גורמים לרמות גבוהות של סוכר בדם (היפרגליקמיה).

סוכרת – סוגי המחלה

ישנם שני סוגים עיקריים של סוכרת

: סוכרת סוג 1 ו- סוכרת סוג 2.

סוכרת מסוג 1
סוכרת סוג 1 מכונה תלוית אינסולין, סוכרת (IDDM) או סוכרת נעורים. בסוכרת סוג 1, הלבלב עובר התקפה אוטואימונית של הגוף עצמו, ואינו מסוגל לייצר אינסולין. נוגדנים חריגים נמצאו במרבית החולים עם סוכרת מסוג 1. נוגדנים הם חלבונים בדם, אשר הם חלק ממערכת החיסון של הגוף. החולה עם סוכרת מסוג 1 חייב להסתמך על תרופות אינסולין להישרדות.
במחלות אוטואימוניות, כמו סוכרת סוג 1, מערכת החיסון מייצרת בטעות נוגדנים שמכוונות נגד הגוף עצמו וגורמות נזק לרקמות. אצל אנשים עם סוכרת מסוג 1, תאי הבטא של הלבלב, אשר אחראים על ייצור האינסולין, מותקפים על ידי המערכת החיסונית השגויה. ישנה סברה שהנטייה לפתח נוגדנים בסוכרת מסוג 1 היא, בין השאר, תורשתית וגנטית.

חשיפה לזיהומים נגיפיים מסוימים (כמו: חזרת ווירוסים) או לרעלנים סביבתיים אחרים עשויה לעורר תגובות נוגדן חריג ולגרום נזק לתאי הלבלב שבו מיוצר האינסולין. חלק מן הנוגדנים לסוכרת מסוג 1 כוללים נוגדנים נגד גרעין התא, נוגדנים אלה ניתן לזיהוי במרבית החולים. הבדיקות עשויות לעזור לקבוע אילה אנשים נמצאים בסיכון לפתח סוכרת מסוג 1.

סוכרת מסוג 2
סוכרת סוג 2 המכונה גם "ללא אינסולין", סוכרת (NIDDM), או סוכרת מבוגרים (AODM). בסוכרת מסוג 2, האנשים בעלי יכולת לייצר אינסולין, אך לא בהתאם לצרכי הגוף, במיוחד נוכח ההתנגדות לאינסולין, כפי שנדון לעיל. במקרים רבים זה בעצם אומר שהלבלב מייצר כמויות גדולות יותר של אינסולין מהרגיל. התכונה הבולטת ביותר של סוכרת מסוג 2 היא חוסר רגישות לאינסולין על ידי התאים של הגוף (במיוחד שומן ותאי שריר).

בנוסף לבעיות של עלייה בתנגודת לאינסולין, גם שחרור האינסולין על ידי הלבלב יכול להיות פגום. למעשה, יש ירידה מתמדת של תאי בטא, והייצור של חלבון אינסולין במחלת סוכרת מסוג 2 תורם להחמרה ולאי שליטה בגלוקוז. (זהו הגורם המרכזי עבור חולים רבים עם סוכרת מסוג 2 להיותם נזקקים לטיפול באינסולין). לבסוף, הכבד בחולים אלה ממשיך לייצר גלוקוז, באמצעות תהליך הנקרא גלוקונאוגנזה, למרות רמות גלוקוז גבוהות. אי השליטה של גלוקונאוגנזה הופך את המצב למסוכן.

סוכרת מסוג 2 מופיעה בעיקר אצל אנשים מעל גיל 30, אך לאחרונה אנו רואים מספר חולים מדאיג עם סוכרת מסוג 2 אשר נמצאים בקושי בשנות העשרה שלהם. למעשה, סוכרת מסוג 2 נפוצה כיום יותר מאשר סוכרת מסוג 1. רוב המקרים הללו הם תוצאה ישירה של הרגלי אכילה גרועים, משקל גוף גבוה יותר וחוסר פעילות גופנית.

אמנם יש מרכיב גנטי חזק בפיתוח צורה זו של סוכרת, אך ישנם גורמי סיכון אחרים – המשמעותי שבהם הוא השמנה. יש קשר ישיר בין מידת השמנת יתר לבין הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2, וזה נכון בעיקר אצל ילדים. ההערכה היא כי הסיכוי לפתח סוכרת מכפיל את עצמו עם עלייה של 20% מעל משקל גוף רצוי.

לגבי הגיל, הנתונים מראים כי עבור כל עשור לאחר גיל 40, ללא תלות במשקל, יש עלייה בשכיחות של מחלת הסוכרת. השכיחות של סוכרת באנשים בגילאי 65-74 שנים הוא כמעט 20%. סוכרת סוג 2 גם שכיחה יותר בקרב קבוצות אתניות מסוימות. סוכרת מתרחשת בתדירות גבוהה הרבה יותר אצל נשים עם היסטוריה קודמת של סוכרת המתפתחת במהלך ההריון.

סוכרת הריונית
סוכרת יכולה להתרחש באופן זמני במהלך ההריון. שינויים הורמונליים משמעותיים במהלך ההריון יכולים להוביל להעלאת רמת הסוכר בדם אצל נשים עם נטייה גנטית. העלאת רמת הסוכר בדם במהלך ההריון נקראת סוכרת הריונית.
סוכרת הריונית בדרך כלל נרפאת כשהתינוק נולד. עם זאת 25-50% מהנשים עם סוכרת הריונית, בסופו של דבר, מפתחות סוכרת מסוג 2 בשלב מאוחר יותר בחייהן, במיוחד אלו הזקוקות לאינסולין במהלך ההריון והנשארות עם עודף משקל גם לאחר הלידה. חולות עם סוכרת הריונית מתבקשות בדרך כלל לעבור בדיקת העמסת גלוקוז כשישה שבועות לאחר הלידה כדי לקבוע אם מחלת הסוכרת שלהן נמשכת מעבר להריון. בנוסף, נמצא שכל ראייה (כגון סבילות לגלוקוז לקוי) עשויה להיות רמז לסיכון העתידי של המטופלת לפתח סוכרת.

סוכרת "משנית"
סוכרת משנית מתייחסת לרמות סוכר גבוהות בדם בגלל מצב רפואי אחר. סוכרת משנית עשויה להתפתח כאשר רקמות הלבלב האחראיות על ייצור האינסולין נהרסות על ידי מחלה, כמו דלקת לבלב כרונית (דלקת של הלבלב על ידי רעלים כמו אלכוהוליזם), טראומה, או הסרה כירורגית של הלבלב.
הסוכרת יכולה להיגרם גם כתוצאה מהפרעות הורמונליות, כגון: ייצור הורמון גדילה מוגזם (אקרומגליה), או תסמונת קושינג.
באקרומגליה, גידול בבלוטת יתרת המוח בבסיס המוח גורם לייצור יתר של הורמון גדילה, המוביל להיפרגליקמיה.

בתסמונת קושינג, בלוטת יותרת הכליה מייצרת עודף של קורטיזול, המקדם רמת סוכר גבוהה בדם.
בנוסף, תרופות מסוימות עלולות להחמיר את השליטה בסוכרת, או "לחשוף" סוכרת סמויה. זה נראה בדרך כלל כאשר תרופות כמו סטרואידים (כגון פרדניזון) נלקחות גם עם תרופות המשמשות לטיפול זיהום HIV (איידס).

סוכרת – סיבוכים

אינסולין חיוני לחולים עם סוכרת מסוג 1, הם לא יכולים לחיות עם אינסולין ממקור חיצוני. ללא אינסולין, חולי סוכרת מסוג 1 יפתחו רמות גבוהות של סוכר בדם. מצב המוביל לכמות מוגברת של גלוקוז בשתן, אשר יגרום לאובדן מופרז של נוזלים ואלקטרוליטים בשתן. חוסר אינסולין גורם גם חוסר יכולת לאגור שומן וחלבון.

כאשר ישנה התמוטטות של שומן הקיים במאגרי החלבון, התוצאה היא קטוזיס ושחרור של קטונים בד. קטונים מחמיצים את הדם, מצב הנקרא "חמצת סוכרתית" (DKA). תסמינים של חמצת סוכרתית כוללים בחילות והקאות, כאבי בטן. ללא טיפול רפואי מיידי, החולה בחמצת סוכרתית עלול להיכנס במהירות להלם , תרדמת ואפילו מוות.

חמצת סוכרתית יכולה להיגרם על ידי זיהומים, מתח, טראומה או כל דבר אשר עשוי להגדיל את הדרישות לאינסולין. בנוסף, כאמור חוסר של אינסולין גורם גם הוא להתפתחות חמצת סוכרתית. טיפול דחוף בחמצת סוכרתית מערב הוספת נוזלים לתוך הוריד, אלקטרוליטים ואינסולין. מצב של התייבשות יכול להיות חמור מאוד, לכן, יש להוסיף 6-7 ליטרים של נוזל, כאשר אדם מוגדרבמצב של חמצת סוכרתית. בעזרת טיפול, ברמות הסוכר בדם, נקטין את החמצת וההתייבשות ונביא להחלמה מלאה.

בחולים עם סוכרת מסוג 2: מתח, זיהום, תרופות (כגון סטרואידים) עלולים לגרום לרמות סוכר גבוהות בדם. מצב של התייבשות חמורה בחולי סוכרת מסוג 2 עלול להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם. מצב זה יכול להוביל לתרדמת. תרדמת מתרחשת בדרך כלל בחולים קשישים עם סוכרת מסוג 2. כמוחמצת סוכרתית, תרדמת היא מצב חירום רפואי. טיפול מיידי עם נוזל אינסולין תוך ורידי חיוני יכול להפוך את המצב. בניגוד לחולים עם סוכרת מסוג 1, חולים עם סוכרת סוג 2 בדרך כלל לא מפתחים בחמצת אך ורק על בסיס מחלת הסוכרת שלהם.
באופן כללי, סוכרת מסוג 2 מתרחשת באוכלוסייה מבוגרת, אצלה המצבים הרפואיים נוטים להיות יותר מסובכים, ולפיכך שיעורי המוות מתרדמת גבוהים יותר מאשר בחמצת סכרתית DKA.

בהיפוגליקמיה הסוכר בדם נמצא ברמה נמוכה באופן חריג (גלוקוז). בחולים עם סוכרת, הגורם השכיח ביותר של רמות סוכר נמוכות בדם הוא שימוש מופרז באינסולין או בתרופות להורדת רמת הסוכר. מצב זה נקרא תגובת אינסולין. לפעמים, רמת סוכר נמוכה בדם יכולה להיות תוצאה של אי צריכה קלורית מספיקה או של מאמץ גופני מוגזם באופן פתאומי.

הגלוקוז בדם חיוני לתפקוד תקין של תאים במוח. לכן, רמת סוכר נמוכה בדם יכולה להוביל את מערכת העצבים המרכזית לסימפטומים כגון: סחרחורת, בלבול, חולשה, רעידות.
רמת הסוכר בדם במצב שבו מתרחשות התופעות הללו משתנה מאדם לאדם, אבל בדרך כלל זה קורה כאשר הסוכרים בדם פחות מ 65 מ"ג / ד"ל. ללא טיפול, רמות סוכר נמוכות מאוד בדם עלולות לגרום לתרדמת, פרכוסים, ובתרחיש גרוע מכך, מוות מוחי בלתי הפיך. בנקודה זו, המוח סובל מחוסר סוכר, וזה קורה בדרך כלל בסביבות רמות <40 מ"ג / ד"ל.

הטיפול ברמת סוכר נמוכה בדם כולל מתן מקור גלוקוז שנספג במהירות. אלה כוללים משקאות המכילים סוכר, כמו מיץ תפוזים, משקאות קלים (ללא סוכר), או טבליות גלוקוז במינון של 15-20 גרם בכל פעם (למשל, שווה ערך לכוס וחצי של מיץ). אפילו ציפוי לעוגה ששמים בתוך הלחיים יכול לעבוד. יש אפשרות להזריק לתוך השריר.
גלוקגון גורם לשחרור של גלוקוז מהכבד (לדוגמה, הוא מקדם גלוקונאוגנזה). גלוקגון יכול להציל חיים, וכל חולה סוכרת עם היסטוריה של היפוגליקמיה (בעיקר אינסולין) צריך ערכת גלוקגון.

סיבוכי הסוכרת קשורים למחלות כלי דם ומסווגים בדרך כלל עם מחלות כלי דם, כגון: מחלות עיניים, כליות ועצבים, ומחלות לב. סוכרת מאיצה את התקשות העורקים (טרשת עורקים) שמובילה למחלת לב כלילית (תעוקת חזה או התקף לב), שבץ, וכאב בגפיים התחתונות בגלל חוסר אספקת הדם.

נזק עיניי
סיבוך של העיניים היא סוכרת הנקראת רטינופתיה סוכרתית. רטינופתיה סוכרתית מתרחשת בחולים שסבלו מסוכרת במשך חמש שנים לפחות. חולה בכלי דם קטנים בחלק האחורי של העין נגרמת דליפה של חלבון לרשתית. מחלות כלי דם אלו גם גורמות להיווצרות מפרצת קטנה ודימום ספונטני של כלי דם חדשים שנחלשים, שיכולים להוביל לצלקות ברשתית, עד כדי ניתוק הרשתית, ובכך לפגוע בראייה.קטרקט וגלאוקומה גם הם נפוצים יותר בקרב חולי סוכרת.

נזק כלייתי
נזק כלייתי מסוכרת נקראת נפרופתיה סוכרתית. תחילתה של מחלת כליות שההתקדמות שלה משתנה מאוד. בתחילה, נגרמת דליפה לכלי הדם הקטנים בכליות והתוצאה חלבון בשתן. מאוחר יותר, הכליות מאבדות את יכולתן לטהר ולסנן דם. הצטברות של חומרי פסולת רעילים בדם מוביל לצורך בדיאליזה.
את ההתקדמות של נפרופתיה אפשר להאט באופן משמעותי על ידי שליטה בלחץ דם גבוה, ועל ידי טיפול אגרסיבי ברמות סוכר גבוהות בדם. מעכבי האנזים אנגיוטנסין (מעכבי ACE) או חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין (ARBs) המשמשים לטיפול בלחץ דם גבוה עלולים גם לגרום למחלת כליות אצל חולי סוכרת.

נזק עצבי
נזק עצבי מסוכרת נקרא נוירופתיה סוכרתית והוא נגרם על ידי מחלה בכלי הדם הקטנים, זרימת הדם לעצבים מוגבלת וגורמת לאיסכמיה. תסמינים של נזק עצבי סוכרתי כוללים חוסר תחושה, צריבה וכאב של כפות הרגליים והגפיים התחתונות. כאשר מחלת העצבים גורמת לאובדן מוחלט של התחושה בכפות הרגליים, חולים עשויים לא להיות מודעים לפציעות ברגליים. יש לטפל מיד בפציעות עור קלות לכאורה, כדי למנוע זיהומים רציניים. בשל זרימת דם לקויה, פציעות ברגל סוכרתית לא יכולות להתרפא. לפעמים, פציעות ברגל יכולות להגיע למצב של נמק, שיחייב ניתוח קטיעה של אצבעות הרגליים, כפות רגליים, וחלקים נגועים אחרים.
נזק עצבי סוכרתי יכול להשפיע ולגרום גם לבעיות זיקפה (ED, אין אונות).

נוירופתיה סוכרתית יכולה להשפיע גם על העצבים של הקיבה והמעיים, ולגרום בחילה, ירידה במשקל, שלשול, ותסמינים אחרים של gastroparesis (ריקון מושהה של תוכן מזון מהקיבה אל המעיים, עקב התכווצות בלתי יעילה של שרירי הבטן).

סוכרת – אבחון

1. בדיקת דם לרמת הגלוקוז (סוכר) בפלסמה– בדיקת דם מועדפת לאבחון סוכרת. אחרי שהאדם בצום במשך הלילה (לפחות 8 שעות), נלקח מדגם של דם ונשלח למעבדה.מדד רגיל של רמות הגלוקוז בצום פחות מ -100 מיליגרם לדציליטר (מ"ג / ד"ל).
2. בדיקה אקראית של הגלוקוז בדם – רמת גלוקוז של 200 מ"ג או יותר, מעידה על סוכרת.
3. העמסת גלוקוז – סוג של בדיקה שאינה בשימוש שגרתי. העמסת גלוקוז (OGTT) היא סוג הבדיקה אשר מאבחנת את סוכרת סוג 2. בדיקה זו נפוצה יותר לאבחון סוכרת הריונית, ובתנאים של טרום סוכרת, כגון במצב שלתסמונת שחלות פוליציסטיות.
   תהליך בדיקת העמסת סוכר הוא כלהלן: האדם צם לילה (בין 8-16 שעות). בשלב ראשון בודקים את הגלוקוז בדם. לאחר בדיקה זו, האדם מקבל 75 גרם של גלוקוז (100 גרם לנשים בהריון). בדרך כלל, הגלוקוז ניתן כנוזל מתוק. דגימות הדם נלקחות במרווחי זמן מסוימים כדי למדוד את רמת הסוכר בדם.

במשך הבדיקה כדי לתת תוצאות אמינות:

• האדם חייב להיות במצב בריאותי טוב (ללא כל מחלה אחרת, אפילו לאשפעת).
• אדם צריך להיות פעיל בדרך כלל (לא בשכיבה, למשל, אשפוז בבית חולים).
• אדם צריך להיות ללא נטילת תרופות העלולות להשפיע על רמת הסוכר בדם.
• במשך שלושה ימים לפני הבדיקה, אדם צריך לאכול דיאטה עשירה בפחמימות (200-300 גרם ליום).
• בבוקר הבדיקה, אסור לעשן או לשתות קפה.

אנשים שיש להם ליקוי בסבילות לגלוקוז (IGT) נמצאים בסיכון גבוה שבהמשך החיים יהיו חולי סוכרת. בכל שנה, 1-5% מהאנשים אשר תוצאות הבדיקות שלהם מראות על ליקוי בסבילות לגלוקוז, בסופו של דבר מפתחים סוכרת.
ירידה במשקל ופעילות גופנית עשויה לעזור לאנשים עם ליקוי בסבילות לגלוקוז. רמות הגלוקוז שלהם יחזרו למצב נורמלי. בנוסף, רופאים מסויימים תומכים בשימוש בתרופות, כגון מטפורמין (Glucophage), כדי למנוע / לעכב את התחלתה של סוכרת גלויה.

מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי ליקוי בסבילות לגלוקוז עשוי להיות גורם וסיכון להתפתחותמחלות לב. בקהילה הרפואית, רוב הרופאים מבינים כי סבילות לקויה לגלוקוז היא לא רק מבשרת של סוכרת עתידית, אלא דורש טיפול ומעקב.

שמות נוספים למחלה: סכרת

קטגוריות מחלות