אגוז מוסקט גדל על עץ המוסקט. עץ טרופי נשיר, ירוק עד, המתנשא לגובה 20 מטר. עליו סגלגלים קטנים ופרחיו הקטנים צהובים, דמויי פעמון. מקור העץ באיי מולוקה. כיום מגדלים אותו בעיקר באינדונזיה, באי גרנדה ובאיי הודו המערבית.
השם "מוסקט" מקורו בצרפתית וכמו זן הענבים הקרויים מוסקט, מקור המילה מלטינית "ריחני ". האגוז חרוש "קמטים" משמש מקור ל-2 תבלינים: מהמעטה הארגמני החיצוני של הגרעין, מפיקים את תבלין ה – מייס mace ומהגרעין עצמו מופק התבלין אגוז מוסקט.
בתהליך הכנת התבלין מייבשים את האגוז בשמש, משך 6 עד 8 שבועות. את המייס, אשר אותו מפיקים מקליפתו החיצונית של האגוז, מייבשים באופן דומה, משך 10 עד 14 יום. כדי להשתמש בגרעין לתיבול יש לגרר אותו. לתבלין המוסקט ניחוח מיוחד וטעם מעט מתקתק ועדין הוא משמש כתבלין אפייה עדין, בתעשיות הבשר, הנקניקים, המרקים, הגבינות והשימורים. כמו כן הוא משמש במשקאות חלמון ביצים, פודינג, לחמים ועוגות פרי.
אגוז מוסקט, כשנלקח בכמויות מוגזמות, עלול לגרום להזיות ,בחילה, התייבשות וכאבים. צריכה מוגזמת של התבלין מסוכנת ועלולה להוביל למוות. מוצרים נוספים המיוצרים מאגוז המוסקט הם: שמנים ארומאטיים וחמאת אגוז מוסקט.
אגוז מוסקט – צמח מאכל
בזמן טחינתו מתחיל אגוז המוסקט לאבד מטעמו וניחוחו, תוצאה של התאדות השמנים בו. מומלץ להחזיק במטבח מטחנה, כדי לטחון אותו זמן קצר קודם לשימוש בו. יש להחזיק את אגוזי המוסקט בכלי אטום. אגוז מוסקט הוא חלק חשוב ממגוון תערובות תבלינים כמו ראס אל חנות, גרהם מאסלה, אבקות קארי למיניהן ועוד ונעשה בו שימוש במטבחים רבים, במגוון מנות. במטבחים מערביים נהוג להוסיף אותו למאכלים על בסיס גבינה וחלב. השימוש באגוז מוסקט לא מוגבל רק למאכלים מלוחים ומקובל להשתמש בו במגוון קינוחים ועוגות
אגוז מוסקט – צמח מרפא
ההודים מאמינים כי על פי הרפואה ההודית אגוז מוסקט עוזר: להמריץ את הכבד, עוצר שלשולים, עוזר בבעיות גזים, מרגיע את מערכת העצבים, מגביר את החשק המיני ומונע שפיכה מוקדמת. עוזר גם לריפוי שרירים .